זה נקרא ספר חסידים דבריו ממתקים וכלו מחמדים ונכתב ליראי ה' ולחושבי שמו כי חסיד אשר לבו חפץ באהבת בוראו לעשות כל רצונו ואינו יודע לשום על לב הדברים כלם ומאיזה דבר צריך להזהר ואיך להעמיק לעשות רצון בוראו לפי שמיעטו הלבבות ולפי שיש חסיד שמשים הרבה דברים על לבו ויש חסידים שעושין מעט ואלו היה יודע ומבין בדברי החסידות היה עושה הרבה מאד מאותן החסידים העושין הרבה לכך נכתב ספר חסידים למען יראו בו יראי ה' וכל השבים לבוראם בלב שלם וידעו ויבינו מה שעליהן לעשות ומאיזה דבר צריכין ליזהר אך לא לרשעים נכתב שאם יראו בו רשעים יהיו נראים כמה דברים בעיניהם דברי שטות ואם ידברו באזניהם ילעיגו למו ועליהם אמר שלמה בחכמתו באזני כסיל אל תדבר וגו' וכן שלמה כשכתב ספר משלי לא כנגד הרשעים כתבו כי אילו היה מדבר באזניהם כל חכמתו לא היתה מועלת להטיב לבם ולהשיבם אלא כנגד הצדיקים החפצים בדרכי ה' כנגדם דבר שיראו ויבינו וישכילו וכדכתיב (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם הא למדת שדרכי החסידות והענוה והיראה הם מכשול לרשעים ולצדיקים תקומה: This is called “Book of the Pious.” Its contents are sweet and most desirable. It is written for those who fear God and revere His name. There is a Hasid whose heart desires the love of His Creator, to do His will completely. But he does not know which matters to assume, which matters to avoid, or how to immerse himself thoroughly to do his Creator’s will. The reason is that hearts have become deficient. There is a Hasid who undertakes a great deal and there is one who does little, but if he knew and understood matters of piety he would do a great deal more than those who do much. It is for this reason that the “Book of the Pious” was written, so that all who fear God and those returning to their Creator with a sincere heart may see, know and understand all that they must do and all that they must avoid. This book was not written for the wicked, for if they read it much of its contents would strike them as nonsense. And if communicated to them, they would ridicule it. Concerning them Solomon in his wisdom said, “Speak not in the ear of a fool; for he will despise the wisdom of thy words” (Prov. 23:8). Similarly when Solomon wrote Proverbs, it was not intended for the wicked for even if he were to confront them with all his wisdom, it would not have availed either to better their hearts or to encourage their return (to God). He spoke only to the righteous who long for God’s word; he spoke to them that they might see, understand and become wise, as it is written, “For the ways of the Lord are right, and the just do walk in them; but transgressors do stumble therein” (Hos. 14:10). This demonstrates that the path of piety, humility and fear of the Lord is a snare unto the wicked but an ascent for the righteous.